<h1>פי' הרשב"ץ — ברכות</h1>
<h2>דף סו.</h2>
היכי דמי הלכה פסוקה וכו' בנות ישראל החמירו על עצמן וכו'. דמן התורה אין צריכות ז' נקיים אלא אם ראתה ג' ימים רצופין כשהיא בתוך ימי זיבה אבל בתוך ימי נדה אפילו ראתה כל ששה ימים רצופין ובשביעי פסקה טובלת בלילה וטהורה. וימי נדה הם שבעה ימים הראשונים להתחלת ראייתה בעונה זו. ואחר שבעה ימים אלו הקרויין ימי נדה יש י"א יום שהן הללמ"מ שאם רואה באותן י"א יום ג' ימים רצופין בין בתחלתן כגון ח' וט' וי' לתחלת נדתה בין באמצען בין בסופן כגון ט' [י'] י"א לימי זיבה שהן י"ו י"ז י"ח לתחלת נדתה כל שהן ג' ימים רצופים הויא זבה גדולה וצריכה ז' נקיים חוץ מיום שפוסקת בו. ואם אינה רואה תוך י"א יום אלו ג' ימים רצופין אלא יום אחד או ב' ימים שומרת יום אחד כנגדן ואח"כ טובלת וטהורה, וזו שומרת יום כנגד יום קרויה זבה קטנה. ואחר אלו הי"א יום היא חוזרת לפתח נדתה ואם ראתה הויא תחלת נדה ואינה צריכה אלא ז' בין רואה יום אחד בין רואה כלן כשתפסוק יום שביעי טובלת לערב כדין נדה. זהו דין תורה. ובימי רבי טעו הנשים ונתמעט בקיאותן ולא היו יודעין להבחין בין ימי נדה לימי זיבה, והתקין להן רבי שאם רואות יום אחד סופרות ששה והוא, ואם רואות ב' ימים שיהו סופרות ג"כ ששה והן, ולא סגי. בחמשה והן דשמא יום ראשון הוא מימי זיבה ויום שני הוא תחלת נדתה וצריכה ו' והן, ואם ראתה ג' ימים שתהא סופרת ז' נקיים דשמא בימי זיבה הן, ובזה יצאו מידי כל ספק. ואחר כך החמירו על עצמן שאפי' רואות דם טפה כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים. ואע"פ שבתקנת רבי יצאו מידי כל ספק החמירו עוד חומרא זו עליהן כדי שלא יבאו לטעות ויאמרו בודאי בראיה אחת אנו מונין ששה והוא כדין תורה ובזה לא החמיר(ו) רבי כלום, שמה שהצריכו נקיים בודאי אינו אלא שהאשה בכל ראיה שתראה אפילו ראיה אחת דינה כג' ימים של ימי זיבה שצריכה ז' נקיים, ומה שהספיק לנו ששה והוא לפי שיום שפוסקת בו עולה לה למניין ז"נ, ויבאו לטעות כן אפילו כשהן בתוך ימי זיבה, לפיכך החמירו על עצמן שלעולם ישבו ז"נ חוץ מיום שפוסקת בו. והאי חומרא לאו משום טפה כחרדל הוא, דהא תנן במסכת נדה (מ' ע"א) ומטמאין בכל שהן ואפילו כעין החרדל ובפחות מכן, אלא משום ז' נקיים הוא, והא דנקטה הכי לומר דאע"ג שא"א להתחלק ראיה זו לשלש ראיות לשלשה ימים וכיון שכן אינה ראויה כלל ראיה זו לבא לכלל זיבה אפילו [הכי] היו מחמירות על עצמן לישב עליה ז' נקיים. והרא"ה ז"ל סובר בזו שיום שפוסקת עולה לה למניין ז' נקיים אע"פ שאינו עולה לזבה ודאית, דכיון שאינו אלא משום חומרא יש להקל בה קולא זו. וחלקו עליו האחרונים ז"ל. וכתבתי זה בפסקי נדה בס"ד.
